ההימור מעולם לא היה גדול יותר. בשיר האחרון של לנה דל ריי, "The Greatest", דור שלם נשרף. העולם נעשה חם יותר. התקווה היא משאב הולך ומדלדל. לא נותר לנו הרבה זמן. והכי גרוע, ההיי הישן כבר לא פוגע בדיוק באותו המקום. "I want shit to feel just like it used to", היא שרה בקול רוטט מלווה בנגינת פסנתר עצובה מאחוריה. שיריה של לנה נשמעו תמיד כמקומות בודדים מסוף העולם עם נוף לחוף; ההבדל הוא שעכשיו אנו צופים בשעון שמתקתק לה. "If this is it," היא שרה, "I had a ball."
כמו כל מה ששמענו מהאלבום הקרוב, "The Greatest" הוא קליידוסקופ של רדיו-רוק קלאסי המועבר דרך העדשה הדיסקרטית והפסיכדלית של לנה. התופים מתגלגלים בהילוך איטי, סולו הגיטרה מעורפל, הפסנתר מוקלט כך שתוכלו לחוש את הכל דרך הצלילים. במקום להתפנק על טקסטורות של וינטג', לנה היא חסרת מנוחה, מספידה את נעוריה תוך שהיא משלבת שוב ושוב את המילים "the culture is lit", כאילו היא מנסה לרקוד דרך הדמעות. הסרטון החדש שלה משלב את הבלדה עם "Fuck It I Love You", שיר הלל לקליפורניה ולהרס עצמי. סמיכות השירים נראית בלתי נמנעת; חלומותיה על בריחה מובילים תמיד לאותו מקום.
כמו צילום ארוך ודרמטי של אדם שמת, "The Greatest" נמוג ברשימה של חרוזים: "L.A.’s in flames, it’s getting hot/Kanye West is blonde and gone/‘Life on Mars’ ain’t just a song", היא שרה לפני שהיא חוזרת לרגע הנוכחי: "Oh, the live stream’s almost on". זו דרך משחקית וחיננית להעניק תחושה משותפת של חוסר אונים וגירוי יתר. ואם היא נשמעת יותר שלווה מאיתנו, זה בגלל שהיא כאן כבר זמן מה, מחכה שנדביק את צעדיה לפני שיהיה מאוחר מדי.
